סי' ס"ט סעיף ד' (א) ואינה יכולה לחזור בה כו' ויש חולקין בפ' שני דייני גזירות דף ק"ז מי שהלך למד"הי רב אמר פוסקין מזונות לא"א ושמואל אמר אין פוסקין מ"ט רב פפא אמר חיישינן שמא אמר צאי מע"י במזנותיך. והקשה בספר נתיבות משפט דף קמ"ד לפי דעת הפוסקי' שיכולה לחזור א"כ מה בכך דאמר צאי מע"י כו' נהי דקבלה עלי' יכולה היא עכשיו לחזור בה וע"ש שכתב דחיישי' שמא פטרה אותו בפירוש באופן המועיל ולישנא דגמ' לא משמ' הכי דהא לא אמרו חיישי' שמא פטר' אותו אלא שמא אמר כו'. ועוד דלפי מה שמבואר שם בסוגיא מדברי התוס' הא דחיישי' שמא אמ' לה צאי כו' אינו אלא משום דאיכא הוכחה מדהלך ולא הניח לה כלום במזונותיה מוכח דאמר לה צאי כו' וקבלה עליה ע"ש וא"כ מה"ט ניחוש לשמא פטרה אותו בפירוש כיון דסגי ליה כשאמר לה צאי כו' והיא קבלה עליה ובזה הלך לו למדה"י ועכשיו הרי היא יכולה לחזור ולומר איני רוצה אלא דוקא במזונות והנלע"ד בזה דכיון דבעינן דוקא שתאמר איני ניזונו' ואיני עושה אבל באומרת אינה עושה לחוד לא מהני דהא אי אמרה קונם שאני עושה לפיך הרי אומרת איני עושה ואפ"ה תנן שאין צריך להפר אלמא דלא מיבטלא תקנה לעולם עד דאמרה בהדיא איני ניזונת ע"ש פ' אע"פ וכיון דצריכה לומר איני ניזונ' נראה דצריכה ג"כ דוק' לומר לישנא דאיני ניזונ' דה"ל כאומר א"א בתק"ח כגון זו שומעין לה כדאי' ריש הכותב אבל אם אמרה הריני מוחל לך מזונו' ואיני עושה לא מהני דהא צריכה לומר אי אפשי בתק"ח ודוקא כשאומר' איני ניזוני' הוי כאומרת אי אפשי בתק"ח אבל האומר' הריני מוחלת עדיין היא רוצה בתק"ח שהרי גם אם יש לה מזונות יכולה היא למחול כמ"ש תוס' פ' אע"פ דף נ"ו ד"ה ה"ז מקודש' ותנאו בטל כו' דדוקא באומר ע"מ שאין לך עלי דין שאר וכסו' אבל בע"מ שתמחלי שאר וכסו' יכולין הם ע"ש וא"כ הכא דצריכה לומר א"א בתק"ח צריכה למאן בתק"ח ובדין מזונו' ואם אומר' הריני מוח' הרי יש לה מזונו' וכאלו קבלתן וצריכה ליתן מע"י לבעלה וממילא כיון דצריכה דוקא לישנו דאיני ניזונו' ר"ל שאינה רוצה בדין המזונות מה"ט יכולה לחזור בה וכמ"ש הריטב"א פ' אע"פ משום דכל יומא ויומא חוב באנפי נפשי' ע"ש ומש"ה יכולה עכשיו לומר שרוצה בתק"ח כיון דלא מחלה המזונו' אלא אמרה א"א בדין המזונו' אבל בעל האומר צאי מע"י במזונותיך והאשה נתרצה לו הרי כאן מחילה גמורה על המזונו' ושוב אינה יכולה לחזור בה כדין כל מוחל חובו דדוקא באומרת איני ניזונת דלאו מדין מחילה היא אלא מדין הפקעת תק"ח לכך יכולה לחזור ולומר רוצה אני בתק"ח משא"כ כשהבעל אומר לה צאי מע"י כו' והיא מתרצה הרי מחלו זה לזה ומחילה א"צ קנין ואינם יכולין לחזור ודו"ק עוד נלענ"ד לפמ"ש הריטב"א פ' הכותב דף פ"ה גבי נפרעת שלא בפניו רבא א"ר נחמן אפי' בע"ח שלא יהא כל א' וא' נוטל מעותיו של חבירו והולך ויושב לו במדה"י ואתה נועל דלת בפני לווין וכתב הריטב"א שם וז"ל ומיהו לפי טעמו של רב נחמן לא תקנו כן אלא כשלוה ממנו כאן והלך לו אבל הלוה לו במקום אחר והוא בא לכאן לגבות מנכסיו שיש לו כאן אין מגבין אותו שלא בפניו אלא ילך למקום שהוא נכון עמו כו' דבהא ליכא טעמ' דנוטל מעותיו של חבירו והולך לו וכן אני דן עכ"ל וא"כ כיון שאמר לה קודם שהלך למדה"י צאי מע"י כו' וקבלה עלי' הרי נפטר ממנה אלא כיון דבכל יומא ויומא חוב באנפי' נפשי' כמ"ש הריטב"א פ' אע"פ לכך יכולה לחזור בה ע"ש דאע"פ דחוב המזונו' באה בשעת הנשואין מ"מ כל יומא ויומא חיוב' באנפי נפשי' וא"כ כיון שכבר נפטר קודם שהלך למדה"י אלא שעכשיו היא חוזרת בה וחיוב זה בא עתה כשהוא במדה"י והיכא שנתחייב כשהוא במדה"י אין מגבין מנכסיו שלא בפניו וק"ל: (ב) אבל הבעל כו' וקשה מ"ש דלרב הונא דס"ל תקנו מע"י תחת מזונותי' יכולה היא לומר איני ניזונת וא"ע דה"ל א"א בתק"ח ולריש לקיש דס"ל תיקנו מזונות תחת מע"י אמאי לא יוכל הבעל לומר צאי מע"י במזונותיך אפי' לא ספקה כיון דאומר א"א בתק"ח כגון זו דלטובתו ניתקן שומעין לו ועיין מ"ש תוס' בזה פ' אע"פ דף מ"ו ע"ב ד"ה תקנו מזונו' תחת מע"י ע"ש ואפשר לומר לפי מ"ש בתשוב' מיימוני לס' קנין סי' י"ד דלא אמרי' מהדרנ' שטרא למאר' אלא לאחזוקי ממונא כגון האי דפ"ק דב"ק ובספ"ב דכתובו' בפלוגת' דאדמון ורבנן דהשת' ומה בתקנת אי אפשי בתק"ח אע"ג דליכ' מאן דפליג ולאו מחוסר מעשה ואפ"ה כתב ריב"א דלא אמרי' אלא להחזיק ולא היכא דבא להוצי' מטעם זה. כ"ש בנדון זה. ע"ש בשם מהר"ם ב"ר ברוך וכיון דלא מהני אי אפשי בתק"ח אלא להחזיק ולא להוציא ואנן קי"ל נכסי בחזק' אלמנה קיימי למזוני כמבואר פ' אלמנה ניזונ' דף צ"ו וכתבו שם תוס' משום דיכולה למכור למזונו' בלא ב"ד ה"ל מוחזק' ומה"ט פסק הרמב"ם פי"ח מהל' אישות ביתומי' שאמרו נתננו והיא אומר' לא נטלתי נשבעת היסת וכתב שם הרה"מ דא"צ נק"ח כיון דהיא מוחזקת ה"ל כאילו היורשין באין להוציא ע"ש ולפמ"ש הרמב"ם פי"ב מהל' אישות גבי הלך בעלה למדה"י שיכולה ג"כ למכור בלא ב"ד למזונו'. וע"ש בהרה"מ דשוה דין א"א לאלמנה ואפי' בחיי בעלה ה"ל מוחזקת בנכסי' למזונו' ומוכרת שלא בב"ד וכיון שהיא מוחזקת אין הבעל יכול לומר אי אפשי בתק"ח כדי להוציא וק"ל
: סי' ע' סעי' א (א) אינה אוכלת עמו. ר"פ המדיר פריך והיכי מצי מדיר לה והא משעבדא לה ומשני באומר לה צאי מעשי ידיך במזונותיך א"ה פרנס למה כו' אמר רב אשי במספק' לדברי' גדולי' ואינ' מספק' לדברי' קטני' כו' אי ברגיל' בהו הא רגילה ואי לא רגילה פרנס למה לא צריכא דרגיל' בי נשא וקא מיגלגל' בהדי' דאמרה לי' עד האידנא דלא אדרתן כו' השתא דאדרתן לא מצינא לאגלגולי בהדך וכתבו תוס' ד"ה והשתא דאדרתן כו' ואדעתא דהכי לא מחלה שידירנה הלכך משועבד לה ומ"מ חל הנדר דבשעת הנדר אכתי לא הי' משועבד לה אי נמי בלא טעם מחילה הנדר חל שכל זמן שהיא עמו יש לה לגלגל עמו דאע"ג דאינה יורד' עמו אין זה חשוב ירידה דמיירי שאין בני משפחתה העשירי' כמו בעלה רגילי בכך אלא אבי' מתוך עשרו הי' מוותר הלכך יש לה לגלגל עמו וכשאינה עמו יש לו להנהיגה כמו שהיתה רגילה בבית אבי' עכ"ל: לפ"ז מבואר דאם כל בני משפחתה רגילין בכך ואיהי מגלגל בהדי' ואוכלת עמו תו אינה יכולה לחזור בה ולומר מתחלה גלגילנא בהדך והשתא אני רוצה כדיני דאיני יורדת כיון דכבר מחלה תו ליתא בחזרה אלא דוק' כשאינה אוכלת עמו אז יכולה היא שתאמר אדעתא דהכי לא מחילנא לך ובשטה מקובצת שם כתב ז"ל ואי קשי' אכתי כיון דרגילא בי נשי' קי"ל דעולה עמו ואינה יורדת והא משועבד לה והדר' קושי' לדוכתא י"ל כיון דמיגלגלה בהדי' הנה מוחלת את כבודה ואינה רוצה לתובעו בהם וכיון שבתור' מחילה היא קא מגלגל בהדי' ובשעה שנדר לשלום היתה עומד' וחייל נדר' אע"פ שעכשיו שהוא מורד בה יכולה לתבעו הנדר חל כבר וכיון שחל רגע אחד שוב אינו בטל הלכך אינו יכול ליתן לה אותן הדברים שהיתה רגילה בהם אלא ע"י פרנס ר"י מטראני ז"ל עכ"ל מזה נראה דאפי' אוכלת עמו יכולה לתבעו כיון דלא מחלה לו בפירוש אלא שלא היתה תובעתו ומיגלגלא בהדי' והנד' חל כיון דבשלום היתה עמו ולא היתה עומדת לתביעה אבל אם תרצה לתבעו יכולה לתבעו אפי' כשעדיין אוכלת עמו. ומשמע לדברי השטה דאין לחלק בין כל בני משפחתה רגילין בכך או שאבי' בלבד נוהג כן. ועמ"ש בסי' ע"ד סק"א. (וע"ש בהגהה אות א')
: סעיף ה' (ב) מי שהלך למדה"י ובאתה אשתו לתבוע מזונו' בפ' ב' דייני גזרות דף ק"ז אתמר רב אמר פוסקין מזונות לאשת איש ושמואל אמר אין פוסקין כו' כששמעו בו שמת כ"ע לא פליגי דפוסקין כי פליגי בלא שמעו בו שמת רב אמר פוסקין דהא משועבד לה ושמואל אמר אין פוסקין מ"ט רב זביד אמר אימר צררי אתפסה ורב פפא אמר חיישינן שמא אמר לה צאי מעשי ידיך במזונותי' כו' ופי' רש"י בששמעו בו שמת כ"ע לא פליגי דפוסקין דלמאי נחוש לה אי לצררי הרי סופה לגבו' כתובתה ותשמע שלא עיכבה משלהם כלום כו' והקשו בתוס' דהשת' משמע דפליגי בלא שבועה דאי בשבועה אמאי לא תטול וזה אינו דבסמוך פריך עד כאן ל"פ אלא לשבועה אבל למזוני יהבינן לה אלמא אפי' בשבועה אין לה ע"ש: ואפשר ליישב לפי מ"ש תוס' ת' המפקיד דף ל"ד בהא דאמרו מי נשבע מי שהפקדון אצלו שמא ישבע זה ויוצי' הלה את הפקדון ע"ש שפי' בשם ר' חננאל דהוי כמו שבועה לבטלה וגנאי הוא לישבע היכא שהדבר עומד להתברר אח"כ שהמלוה יוציא הפקדון ועיין ש"ך ח"מ סי' ע"ב ס"ק ס"ג וסי' פ"ז ס"ק ע"ט. וכיון דלשיט' רש"י בסוגיין אם בא הבעל ואמר פסקתי לה מזונות נאמן בשבועה ומחזרת לו מה שפסקו הב"ד א"כ ה"ל שבועה לבטלה אם תשבע היא תחלה ומש"ה סבר שמואל דאין פוסקין לה כלל כיון דצריכה שבועה ואנן לא יהבינן לה שבועה דלמא אתי בעל ואכחשה ומהימן להוצי' מידה וה"ל שבועה לבטלה ולכך לא יפסקו כלל. משא"כ בשמעו בו שמת לחנן תשבע בסוף